חדלות פרעון של מדינה בדרך כלל מסמלת את מצבה הגרוע של הכלכלה ואת חוסר האמון של המשקיעים בכושר החזר החוב של פושטת הרגל. עם זאת, לעיתים הכרזה על פשיטת רגל היא רק סמל למדיניות חוץ אגרסיבית.
זהו סיפורה של ארגנטינה שמחיר חוזי הביטוח על האג"חים שלה (CDS) טיפס השבוע לגבהים חדשים. כבר שנים שמחזיקי האג"ח של ארגנטינה שהונפקו בניו יורק תחת החוק האמריקני נלחמים נגד ממשלת ארגנטינה בטענה כי הם לשוויון ואותם תנאים כמו מחזיקי האג"ח האחרים שהגיעו להסדר חוב. ממשלת ארגנטינה מסרבת לשלם לבעלי האג"ח בטענה שהמחזיקים שהתעקשו באותה שעה וסירבו לדון בתנאי הסדר החוב לא זכאים כעת לדבר.
בית משפט אמריקני פסק בשבוע שעבר בסוגיה כי הצדק עם בעלי האג"ח ועל הממשלה לשלם להם על פי תנאי ה'תספורת' שנתנה לאחרים, כולל ריביות, סכום שצפוי להגיע עד ל-1.3 מיליארד דולר. השופט הורה לארגנטינה להעביר את הסכום בחשבון נאמנות עד ה-15 בדצמבר, עד להחלטה סופית בעניין של בית המשפט לערעורים.
בהתבסס על גישתה האנטי גלובלית של ארגנטינה כלפי מדינות העולם (השתלטות על נכסי גז בבעלות תאגידים ספרדיים, מלחמה משפטית בנושא מול האיחוד האירופי וארגון הסחר העולמי ועוד) קיים סיכוי נמוך לכך שהממשלה תעביר את ה-1.3 מיליארד דולר לנאמנות.
בתרחיש כזה, כל סדרת האג"חים שמועד פרעונם בין 2005 ל-2010, שמהווים 92% מכלל האגחים בהסדר של 2001, צפויים לעמוד תחת תגית של "פשיטת רגל טכנית" וארה"ב אף עשויה להקפיא חשבונות דולריים של ממשלת ארגנטינה.