- לתגובות
- הדפס
- שלח לחבר
- שתף בטוויטר
שתף בפייסבוק- שתף
יותר מעשור לאחר קריסתה הפיננסית של ארגנטינה, משקיעים רבים שוב ממהרים לצאת מהמדינה. החל בחברות סיניות וברזילאיות גדולות, ועד לעסקים קטנים ולחוסכים פרטיים - החשש ממשבר חדש הוביל לביטול השקעות, ומזוודות של מזומנים עוזבות את ארגנטינה.
בריחת ההון הגדולה, שצומצמה רק על ידי מגבלות המט"ח שהנהיגה הנשיאה כריסטינה פרננדס קירשנר, מאיימת לערער את הכלכלה השלישית בגודלה באמריקה הלטינית, שנותרת עם מחסור במזומנים ועודף במובטלים. טווח הבעיות של ארגנטינה רחב, החל בגישה העוינת לשוק הפרטי, דרך עיוותים פיננסיים חמורים (כמו פער בין שער החליפין הרשמי של הממשלה והשער שנקבע בפועל בשוק), וכלה בתחושה הכללית שארגנטינה בדרכה להתכווצות הכלכלית התקופתית, התוקפת את המדינה מדי עשור מאז שנות ה–30.
פרננדס, המסתמכת על תקנות לטווח קצר שמגבילות העברות כספים ואוסרות על רכישת דולרים לתושבי ארגנטינה, דוחה את הקץ הבלתי נמנע - ולמעשה רק מוסיפה על הבעיות הקיימות.
יש הסבורים כי הדאגות מוגזמות. הם טוענים שארגנטינה כבר הביסה בעשור האחרון תחזיות ליום הדין, וכי על פי נתונים מסוימים היתה זו התקופה הטובה ביותר לכלכלתה מאז מלחמת העולם השנייה. ואולם בעיני רבים אחרים, ההרגשה היא של סופה מתקרבת.
"סופו של הסיפור הזה כבר נכתב, והוא מסתיים במשבר", אומר רוברטו לבנייה, שסייע לגבש את עקרונות המדיניות לעידוד היצוא של ארגנטינה בין 2002 ל–2005, בעת שכיהן כשר האוצר שלה, וזוכה להערכה רבה בוול סטריט.
"ככל שהם ימשיכו לנסות ולדחות את הדברים, כך המצב יידרדר", מוסיף לבנייה, שעבד עבור נסטור קירשנר, בעלה המנוח של פרננדס שכיהן כנשיא לפניה. לבנייה עזב את הממשלה בשל האג'נדה האנטי־עסקית הגוברת של הזוג. "אי אפשר להשיג צמיחה בלי השקעה".
כולם אמנם מסכימים שכל משבר שעלול לפקוד את ארגנטינה לא יהיה קשה כמו הקריסה של 2001–2002, שהובילה למהומות ברחובות הערים, להתפטרותם של שני נשיאים ולהתכווצות הכלכלה ב–20%. עם זאת, משבר נוסף עלול לשבש באופן חריף את מהלך החיים ואת התוכניות העסקיות.
שרים בכירים בממשלת פרננדס סירבו להתראיין לכתבה זאת.
מבריחים את ההון הפרטי
אחרי האטה חריפה בכלכלת ארגנטינה בשנה האחרונה, ודאגה גוברת בארה"ב וברזיל, רויטרס דיבר לאחרונה עם שני תריסר אישים מובילים בתעשייה, בפוליטיקה, בענף הפיננסים ובאקדמיה של ארגנטינה כדי להבין לאן מועדות פניה של המדינה.
כמה מהם סירבו לדבר לציטוט, בשל המאמץ הגובר של ממשלת פרננדס להלך אימים על מבקריה. אחרים - כולל לבנייה, שהפך לאופוזיציונר בולט - מושפעים מאג'נדה פוליטית ברורה מאוד של הממשלה.
ואולם אפילו בקרב אלה שאינם אגוז קשה לפיצוח, התחושה היא שארגנטינה שקועה בהרגל הישן שלה: להבריח הון פרטי - אחת הסיבות המרכזיות לכך שהמדינה הידרדרה בעקביות ממעמדה כאחת המדינות העשירות בעולם בשנות ה–30.
"מה שארגנטינה עושה עכשיו לא יכול להימשך לאורך זמן", אומר דיוויד רוק, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה ומחברם של כמה ספרים על ההיסטוריה הכלכלית של ארגנטינה. "קשה להאמין שזה קורה פעם נוספת".
למען האמת, לארגנטינה יצא שם של נוכלת פיננסית מזה שנים. מאז שהגיעה לחדלות פירעון עם חוב של 100 מיליארד דולר בתחילת העשור שעבר, המדינה הוצאה מהשווקים הפיננסים ונחשבת מקום עתיר סיכון לעסקים.
פרננדס החרימה קרנות פנסיה פרטיות ב–2008 כדי לסייע לחוב הממשלתי והלאימה כמה חברות. הממשלה שלה מואשמת תכופות בהטייה של הנתונים הכלכליים, האינפלציה מגיעה ל–25% בשנה, ועל חברות זרות נאסר להעביר רווחים מחוץ למדינה. עם זאת, עד לאחרונה הכלכלה המשיכה לצמוח, לרוב בקצב שנתי של 8% ויותר. אז מה השתנה?
ראשית, השפעתן של שנים ארוכות של אינפלציה גבוהה מתחילה לגבות מחיר, והופכת את הכלכלה הארגנטינאית ללא תחרותית - בזמן שהמחירים של הסחורות המובילות שלה, כמו סויה, יורדים.
שנית, שתי שותפות הסחר הגדולות של המדינה - ברזיל וסין - החלו לסגת ממנה. החלטתה של ענקית הכרייה הברזילאית ואלי (Vale) במארס, לבטל השקעה של 6 מיליארד דולר במכרה אשלג חדש, היתה רק מהלך סמלי. לדברי דייגו גואלר, לשעבר שגריר ארגנטינה בארה"ב ומחברו של ספר על ארגנטינה וסין שייצא בקרוב, חברות סיניות הקפיאו או הקטינו השקעות גדולות בגז ודשנים. "ברזיל וסין היו שתי השותפות הדינמיות האחרונות שלנו, אז מה עכשיו?", הוא אומר. "מי ייצור משרות חדשות?"
התשובה אינה טמונה בחברות ארגנטינאיות. מדד ביטחון העסקים של אוניברסיטת בלגראנו נפל ב–4.4% ברבעון הראשון של 2013, לרמות קרובות לאלו שנרשמו במהלך המשבר הפיננסי של 2008–2009.
כלכלנים אומרים כי המגזר הפרטי תרם אפס משרות נטו לכלכלה בשנה שעברה, ורק הממשלה תורמת מעט בתחום. ואולם גם זה ככל הנראה כבר נגמר: האבטלה בארגנטינה עלתה ב–1% ברבעון הראשון של 2013 ל–7.9% - הרמה הגבוהה מזה שלוש שנים.
האם הצרכנים יצילו את הכלכלה?
חלק מתומכי פרננדס טוענים כי הגידול בהוצאות הצרכנים יספיק כדי לשמור על יציבות הכלכלה. ואכן בניגוד למשבר הקודם, בתי הקפה ומסעדות הבשר הידועות של בואנוס איירס ממשיכות להיות עמוסות בלקוחות גם אחרי חצות.
"יש לנו בעיה חמורה עם המגזר הפרטי, אבל כך תמיד היה כאן", אומר ארטמיו לופז, אנליסט פוליטי. "יש כאן ספקולנטים והון שאין בו תועלת, שעוזבים את המדינה ברגע שהם יכולים".
אלא שלא כולם ממהרים לברוח. שברון, ענקית הנפט האמריקאית, הודיעה בחודש שעבר כי תשקיע 1.5 מיליארד דולר בקידוח נפט בדרום ארגנטינה.
לפי מקור בקהילה העסקית, כ–500 חברות פועלות כיום בארגנטינה, מרביתן רווחיות וממשיכות להשקיע. עם זאת, אותו מקור מודה כי לרבות מהחברות האלה "אין ברירה", משום שמגבלות ההון של פרננדס מונעות מהן לשלוח את הרווחים הביתה, לארה"ב.
נתונים רשמיים, הנתונים בסימן שאלה בארגנטינה, קובעים כי המגבלות הללו סייעו לבלום את הנזק - לפחות לעת עתה. בריחת ההון הואטה מ–21.5 מיליארד דולר ב–2011 ל–3.4 מיליארד דולר ב–2012, עם זרם הון נכנס של 110 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2013, לפי הבנק המרכזי של ארגנטינה.
ואולם סימנים אחרים מעידים כי הלחץ להבריח הון גובר. בחודשים האחרונים העבירה פרננדס כמה החלטות, כמו הגבלת משיכת מזומנים בכרטיסי אשראי בינלאומיים ותשלום נוסף על רכישות של כרטיסי טיסה. בחדרים סגורים מספרים ארגנטינאים לרוב על דולרים שהוחבאו במקומות מבטחים - מתחת למזרנים או במזוודות במהלך טיולים למקלטי מס כמו מיאמי או השכנה אורוגוואי.
"אף אחד לא רוצה להיות האחרון שנשאר כאן", אומר מרקוס אגוויניס, מחברם של כמה רבי מכר פוליטיים בארגנטינה. "זה טראגי, אבל נראה שהכול מתפורר פעם נוספת".
אחד הביטויים השגורים ביותר בבואנוס איירס כיום הוא "פין דל סיקלו" - סופו של המחזור - מטבע לשון ייחודי לארגנטינה, שפירושו שהכלכלה והממשלה חייבות לפנות את מקומן למשהו חדש. אז מדוע זה ממשיך לקרות? "ניסיתי לענות על השאלה הזאת במשך 50 שנה", אומר רוק. "למען האמת, אני עדיין לא יודע".
Open all references in tabs: [1 - 3]