קשר: ראג'ה ניינגולאן (בלגיה)
כבר אחרי חצי עונה ברומא, ניינגולאן הפך לאחד השחקנים היותר דומיננטיים בסרייה A. לצערו, התרומה הנהדרת שלו להישג של הג'יאלורוסי שסיימו במקום השני, לא הספיקה לו כדי להיכלל בסגל של מארק וילמוטס. ככה זה להיות כדורגלן בלגי כיום, לא משנה כמה טוב אתה, לא תמיד זה מספיק. "רומא הרבה יותר חזקה כשניינגולאן משחק", הודה רודי גרסיה ויכול להיות שזה חומר מחשבה גם לווילמוטס, שהעדיף לתת קרדיט לסטיבן דפור ומוסא דמבלה אחרי עונה פחות טובה משל קשר הזאבים. עם כמה שזה נשמע בלתי אפשרי, בלגיה הייתה יכולה להיות אפילו יותר יצירתית עם ניינגולאן.
קשר: איסקו (ספרד)
אנחנו זוכרים את ההופעה האדירה של איסקו רק לפני שנה ביורו הצעירות. רבים מאיתנו גם ראו זאת מקרוב. הקשר המוכשר המשיך את ההתקדמות שלו העונה בריאל מדריד ובלא מעט משחקים בהם קיבל הזדמנות, החזיר עם הופעות מצוינות. זה היה מתבקש שהוא יעשה את קפיצת המדרגה לבמה הגדולה בברזיל, אבל דל בוסקה שוב החליט להפתיע ואיסקו לא נכלל אפילו בסגל המורחב. אחרי העונה הקשה שעברו כמה קשרים ספרדיים, ההופעה שלהם במונדיאל היא תעלומה. איסקו, שיכול למלא שלוש עמדות במרכז השדה, היה יכול להיות חיפוי מעולה. היה.
קשר: סמיר נאסרי (צרפת)
אם הסיפורים של דידייה דשאן מחדר ההלבשה נכונים, ההחלטה שלו לא לזמן את נאסרי היא מוצדקת. מצד שני, בעונה החולפת הכישרון של הקשר באמת התפוצץ עם 9 שערים במנצ'סטר סיטי, ביניהם אחד חשוב במיוחד במשחק האליפות מול ווסטהאם. אז כן, אפשר להבין את דשאן, אבל גם אפשר להתאכזב שעד שנאסרי סוף-כל-סוף הפך את עצמו לשחקן של מאני טיים, בטריקולור מעדיפים להימנע ממנו.