בדיוק לפני שנה וחצי הייתה סן לורנסו, אחד ממועדוני הפאר בארגנטינה, כפסע מירידת ליגה טראומתית וחוותה משבר לא פשוט. לפנות בוקר (ב') כבר שכחו שם את אותה תקופה אפלה אחרי ש"אל סיקלון" זכו בטורניר האיניסיאל ואחרי הפסקה של שש שנים נטולות תארים, חגגו אליפות 15 בתולדותיהם, ואולי הדרמטית מכולן.
כמובטח, הדרמה של שני משחקי ההכרעה הייתה אדירה.
סן לורנסו הגיעה למשחק החוץ מול ולס בידיעה שישנם שני תסריטים שיעניקו לה את התואר: במידה שהיא תנצח האליפות תהיה שלה, או תיקו במשחקה וחלוקת נקודות גם במשחק המקביל בין ניואלס אולד בויס ללאנוס.
בסופו של דבר התסריט השני התרחש, כאשר "אל סיקלון" (33 נקודות) סיימו ב-0:0 את משחק החוץ מול ולס (31 נק'), בעוד ניואלס (31 נק') ולאנוס (31 נק') סיימו ב-2:2 דרמטי, שמנע משחק הכרעה על האליפות אשר היה אמור להיערך ביום רביעי.
אחרי מחצית ראשונה מאופסת בשני המגרשים, הדרמה החלה בדקה ה-53, כאשר פאבלו פרס העלה את ניואלס ליתרון אחרי טעות בהגנת האורחת. אלא ששתי דקות לאחר מכן פאבלו גולטס נגח מעמדת נבדל את השוויון ואיזן ל-1:1.
הקהל ברוסאריו ראה את קבוצתו שוב עולה ליתרון עם שער עצמי של קרלוס איסקיירדוס (דקה 67), אבל שבע דקות לאחר מכן חורחה פריירה דיאס, בנגיעה
הראשונה שלו בכדור, נגח פנימה ושוב הישווה. שתי הקבוצות ידעו שמי שתנצח תגיע כאמור למשחק אחד על האליפות מול סן לורנסו, אבל לא הצליחו למצוא פעם נוספת את הרשת ואיבדו את הסיכוי האחרון לזכות בתואר.
במקביל, דרמה לא קטנה התרחשה גם במשחק בבואנוס איירס, כאשר ולס הגיעה להזדמנות אדירה בדקה ה-90 שהייתה יכולה להכתיר אותה כאלופה, אבל הבעיטה של אגוסטין אליונה נהדפה בצורה מדהימה על ידי השוער האורח, סבסטיאן טוריקו, שלא ישכח את הרגע הזה עד סוף חייו.
שריקת הסיום נתנה את האות לפתיחת החגיגות של המאמן חואן פיצי, שהתרגש יחד עם שחקניו מהאליפות הראשונה שזכה בארגנטינה. מי שלא היו יכולים לחגוג עם השחקנים במגרש הם אוהדי הקבוצה, שלא היו יכולים להיכנס לאצטדיון בשל האיסור של הכנסת קהל אורח למגרשים.
וכך הגיע לסיומו טורניר איניסיאל דרמטי במיוחד, שייזכר בעיקר בזכות שני משחקי ההכרעה, אבל פחות בגלל הרמה הנמוכה שהופגנה במשחקים רבים. בעוד חודש וחצי יחזרו הקבוצות למגרשים לטורניר הפינאל, אפשר רק לקוות שכמיטב המסורת, גם הוא יספק טלנבולה ארגנטינאית איכותית.