כשנכנס למסיבת העיתונאים, הושיט לאחד הנוכחים את חולצת המשחק שלו וקשקש עליה את שמו. ואז קיבל שוב את פרס ה-MVP, בפעם השנייה מתוך שני משחקים. שני תארים אישיים על 12 שניות עבודה בלחץ. שיהיה ברור - הוא היה חלש אתמול, כמה שהיה חלש. הוא רץ 7,772 מטר ביותר מ-96 דקות, פחות מהיגואין האיטי למרות שיחק 18 דקות יותר מהחלוץ. 92% מהדקות הוא בילה בעצימות נמוכה, וכמעט שום דבר לא התחבר. אבל בתקופה שנהיה קל לבקר את הפרעוש, וכנראה שבצדק, צריך להעריך את מה שעשה אתמול. לאחר המשחק נשאל מה דעתו על כך שהכול זה הוא, וענה: ״אנחנו לא משחקים כמצופה אבל זה לא קל. שומרים עליי חזק, לא רק עליי - גם על די מריה. קשה לתקוף כשכל הקבוצות מתגוננות ככה. אבל ככל שנתקדם, נשיג את היכולת האמיתית שלנו״.
הוא יודע, זה ברור. הוא יודע שארגנטינה, וזה כולל אותו ואולי בעיקר בגללו, משחקת נורא במונדיאל הזה. אבל הוא גם מאמין, וכנראה צודק, שהאלביסלסטה מסוגלים להסריח כל הדרך עד לגמר. ההגרלה קלה וגם ההמשך לא נוראי כמו של הצד השני של הבראקט. ועל רקע המונדיאל המשוגע הזה - שבו ניימאר לא שובר את החומה של מקסיקו וגרמניה נופלת מול גאנה וספרד כבר עמוק בקאסה וכריסטיאנו רונאלדו בעיקר מתעסק בשקיות קרח - 100% ההצלחה של מסי נוצצים עוד יותר.
הוא סחב את ארגנטינה לבד, וזו לא ססמה. את השער העצמי הבוסני הוא בישל, כבש את השני ואתמול - עשה מה שעשה. כולם מדברים על כך שמראדונה נחשב לאגדה ענקית בעיקר בגלל שלקח נבחרות חלשות לגביע ולגמר. שהוא עשה הכול בדרך לתהילה. מסי לא יהיה מראדונה, אבל אולי הדרך היחידה של הארגנטינאי לעשות משהו, היא לעשות אותו לבד. ואם למראדונה תמיד תהיה יד האלוהים ממקסיקו סיטי, למסי תמיד תהיה הבננה מבלו הוריזוטנה.
אחרי המשחק מול בוסניה, בריו, הארגנטינאים שמחוץ למרקאנה שמחו על הניצחון אבל ביקרו את הקפטן על משחק נרפה. אתמול הוא לא עשה דבר שונה מבחינת יכולת, אבל כמה שהקלאץ׳ עושה להם את זה. וכך, ב-21:03, יותר משש שעות לאחר שהמשחק נגמר, בדאונטאון בלו הוריזונטה נשמעה שירה עצומה ממרחקים. ״אולה אולה אולה אולה הא מסי״, אמרו הקולות, ״אולה אולה אולה אולה הא מסי…״.
לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il