בועטים בדלי
המסקנה העיקרית מסוף השבוע הזה היא שכל הקבוצות נהנות ממשחק הכיסאות הזה ואף אחת לא באמת רוצה לזכות באליפות. זאת אומרת, אלא אם אחרי מותחן בלתי נגמר והתעללות בלתי מובנת באוהדים. למישהו יש הסבר אחר למחצית הראשונה של סן לורנסו או לתקופה הרעה שכופה על עצמה ניואל'ס?
מצב הטבלה כרגע :
בסוגריים המשחקים שנשארו לכל קבוצה*
- סן לורנסו– 31 נק' (אסטודיאנטס בבית, ולס בחוץ)
- ניואל'ס– 30 נק' (אול בויס בחוץ, לאנוס בבית)
- לאנוס – 29 נק' (בוקה בבית, ניואל'ס, בחוץ)
- ארסנל – 29 נק' (בלגראנו בבית, רפאלה בחוץ)
בוקה קיבלה ממני השבוע את אותן ה"מחמאות" שמחלקים למפסידים ובכך הפסקתי להתייחס אליה כמועמדת.
השבוע היה מצב מעניין שבו, בנקודה מסוימת, כל קבוצה מבין הארבע יכולה הייתה לראות את עצמה כאחראית לגורלה. זאת אומרת בכל קבוצה נשמע המשפט "הנה, עכשיו זה תלוי רק בנו". בלי להיות תלויים בתוצאות של אחרים.
ועם הידיעה הזאת לקחה כל קבוצה בתורה דלי מהודר, מילאה אותו כל טוב, הניחה לעיני כל ובעטה לדאבונם של עשרות אלפי קוססי הציפורניים ביציעים.
ראשונה הייתה סן לורנסו. מובילת הטבלה ערב המחזור התארחה אצל רפאלה הקטנה, שבנסיבות מוזרות מצאה את עצמה אף היא עם סיכוי לאליפות. למעשה, ברפאלה ידעו שניצחון על הקוארבו יקרב אותם עד 2 נקודות מהפסגה ועלו עם רעל בעיניים. וככה פתאום מצאה את עצמה סן לורנסו בדקה ה-50 בפיגור 2-0. למזלה נאצ'ופיאטי סחב את הקבוצה על כתפיו וצמד דרמטי שלו כפה 2-2. ההרגשה היתה ששום דבר לא יעצור את סן לורנסו מניצחון, שזה משחק של אליפות. אבל סן לורנסו נשארה עם תיקו ועם ההרגשה שהיא לא מפסידה בקלות ולא תיתן לתואר לברוח בקלות. שום דבר לא יבוא בקלות.
שניה הגיעה לאנוס. הקבוצה של האחים שלוטו, נחתה רק בשישי בבוקר מפראגוואי (איפה הכפיים שלכם לגראנטה שנמצאים עם רגל אחת בגמר הסודאמריקנה?) וכבר בראשון אחה"צ אירחה את חימנסיה דה לה פלטה. בתחילת המשחק לאנוס ידעה לא רק שניצחון שיעלה אותה לצמרת, לפחות זמנית, אלא שהיחידה שיכולה לקחת לה את המקום הראשון זו ניואל'ס. ואת ניואל'ס תפגוש לאנוס במחזור האחרון. זאת אומרת – אם לאנוס מנצחת את כל משחקיה היא תהיה אלופה.
אבל לאנוס הגיעה עייפה (התחלתי ספירה, בממוצע על כל פעם שבישראל אומרים "רק בישראל" בארגנטינה קורים 10 דברים אבסורדיים יותר ואומרים 3 פעמים "רק בארגנטינה") ולא חדה (למה אף פעם לא אומרים קהה בהקשר הזה?) וסיימה ב0-0 משעמם.
התיקו הזה השאיר את הבמה לניואל'ס וארסנל. במיוחד לניואל'ס. שתי הקבוצות, כאמור, ידעו עם תחילת המשחק כי מעתה אם ינצחו בכל המשחקים – האליפות שלהם. הרוסארינוס שהוליכו את הטבלה עד שבוע שעבר ונחשבים לחזקים ביותר השנה עלו באצטדיון הביתי למשחק גורלי. ניואל'ס עלתה בהרכב חזק והתקפי, שחסר רק את מתיאו בקישור. לוקאס ברנרדי עם ניהול משחק יפה לעין הריץ את הלפרה קדימה וניואל'ס עלתה ל1-0. אבל קרן מיותרת הביאה לשער שויון של ארסנל. מרגע זה ארסנל התגוננה בכל הכח, ניואל'ס תסכלה את האוהדים בכל הכיח והמשחק נגמר בתיקו.
האווירה במשחקים (במיוחד של סאן לורנסו וניואל'ס, המועמדות הראשיות לתואר) מזכירה לי מאוד את החודש האחרון בעונות אליפות צמודות, כמו לדוגמא בישראל 09/10 ו- 02/03 שחווינו כולנו כאן או באינספור מקרים בחו"ל.
ההרגשה שכל מחזור הקלפים ייטרפו שוב לטובתך (או לרעתך, אם זכית להיוולד פסימי), כל מהלך ישפיע ישירות על זהות האלופה (טרזגה מחטיא פנדל כמו בגמר המונדיאל 2006) והפטאליות של כל מחזור – זהו, לא סגרנו את הסיפור הפעם, זה יברח לנו.
***
אני רוצה גם להתייחס בקצרה לריבר וראסינג, שהבטיחו מעט מאוד וקיימו בדיוק את זה!
דרבי עם אוירה טובה ביציעים. במגרש כולם כבר מתים שהעונה הזאת תסתיים. הקבוצה של ראמון דיאס הוכיחה בפעם המי-יודע-כמה ברציפות שחדוות משחק היא ממנה והלאה. הרבה הלאה.
וכמובן לבוקה שעם כל התקוות לאליפות הפסידה בבית לאולד בויס. אני רוצה להקדיש לבוקה את השיר של אולד בויס, הקבוצה שכל כך חביב לשנוא.
<!--
-->